ניהול מו"מ להסכם עבודה בחוסר תום לב

סעש (ת"א) 22146-05-15 מיכל לוגסי נ' ישראל שי (נבו, מיום 1.3.2018)

בית הדין לעבודה הורה למעסיק לפצות עובדת בגין משא ומתן לכריתת חוזה שנעשה בחוסר תום לב.

העובדות

התובעת הינה מנהלת שיווק לאירועים אשר הציעה את שירותיה לנתבעת 2. הנתבע 1 הוא בעל השליטה בנתבעת 2 ובינו לבין התובעת התקיימו שתי פגישות.

לדברי התובעת, בפגישה האחרונה שבין הצדדים סוכם בינה לבין הנתבע 1 על מועד תחילת עבודה ועל שכרה. לדברי התובעת, אף שלא נחתם "חוזה עבודה" כתוב, מתכתובת שנכתבה על ידה למעסיק עולה שהיא הבינה כי היא – התובעת – התקבלה לעבודה באולם האירועים; והצורך שהוזכר ל"פגישה נוספת", היה לשם חתימה פורמלית על "סיכום הדברים" ותוּ – לא.

כאשר חזרה מחו"ל הסתבר לה כי הנתבע מתקשה לפטר עובדת אחרת, וממילא מקום עבודתה לא מובטח. לדברי התובעת, בסופו של יום פנה אליה הנתבע 1 והודיע לה כי החליט שלא להעסיקה באולם האירועים.

הכרעה

בית הדין דחה את התביעה נגד הנתבע 1 שכן קבע כי הוא מעולם לא התחייב לפני התובעת כי יעסיק אותה באופן אישי.

 

ביחס לנתבעת 2 קבע בית הדין כי ככלל, גם אם העבודה טרם החלה, די בהוכחת "מפגש רצונות", בין בעל פה ובין בכתב, על מנת להקים "חוזה עבודה מחייב". במקרה זה, העובדה שהתובעת נפגשה עם הנתבע 1 לפחות פעמיים, איננה מלמדת עדיין על "מפגש רצונות". זאת מאחר והתובעת עצמה לא ראתה ב"זמן אמת" בטחון שהמשרה מובטחת לה, שכן היא המשיכה לנהל מו"מ למציאת עבודה אצל מעסיקים פוטנציאליים אחרים, ואף רצתה פגישה נוספת עם הנתבע 1 על מנת ל"סגור דברים". אם התובעת אכן סברה שיש "גמירות דעת" בינה לבין נתבעת 2, לא הייתה נוהגת כך.

 

עם זאת, קבע בית הדין כי יש לזכות את התובעת בפיצוי כספי משום שהיה לפחות קורטוב של "חוסר תום לב" בדרך התנהלותו במו"מ לקראת כריתת "חוזה עבודה". נתבע 1 יצר במתכוון ערפול שבו הוא לא מעמיד את התובעת על טעותה, לפיה "חוזה עבודה" לא נכרת ולא ייכרת, בטרם הוא יבדוק אם פיטורי עובדת אחרת יכנסו לתוקף, או בטרם יקבל את חוות דעתה החיובית של רעייתו.

 

בית הדין קבע כי הלכה היא כי במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עבודה, יש לנקוט באמות מידה מחמירות, בכל הנוגע והמתייחס ל"תום הלב". חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עבודה, מתאפיינת בגילוי הדדי של העובדות הרלבנטיות. נתבע 1 לא העמיד את התובעת במפורש על טעותה כי הדברים עדיין אינם "גמורים וחתומים". העובדה כי גם התובעת, לא הייתה צריכה להיחפז ולהגיע למסקנה כי קיימת "גמירות דעת", אינה משחררת את המעסיק מאחריותו ל"תום לב מוגבר", בעת מו"מ לקראת כריתת חוזה עבודה.

לאור העובדה כי מידת "חוסר תום הלב" מצד המעסיק במקרה דנן, היא ב"רף הנמוך", נקבע כי הפיצוי לתובעת יעמוד על סך של 15,000 ₪ בלבד.