הרמת מסך בדיני עבודה – חיוב בעל מניות בחובות החברה המעסיקה וכן – קביעת זהות המעסיק (מעסיקים במשותף)

ד"מ 59299-02-16 Gaim Beriwn, Haelu Feshay נ' 1.קבוצת אשטרום בע"מ, 2.מ.א. שפרינגמן ניהול פרויקטים בע"מ – כינוס נכסים, 3.גרוסמן (י.א.) בע"מ – פירוק, 4.יאן גרוסמן 5.הייטס ניהול פרויקטים בע"מ – כינוס נכסים (פסק דין מיום 11.3.2018)

בית הדין קבע כי התובעים הועסקו על ידי מספר מעסיקות במשותף.

כמו כן הורה על הרמת מסך ההתאגדות בין בעל מניות לאחת החברות מאחר והוכח כי העסיק את התובעים לאחר שהחברה נקלעה לקשיים.

העובדות:

2 עובדים, מבקשי מקלט, הגישו תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתם וסיומה באתר בנייה. התביעה הוגשה נגד חמישה נתבעים – לרבות חברות שסיפקו שירותים בתחום הבנייה לחברה בה הם מועסקים וכן בעל מניות בחברה.

הסוגיות שבמחלוקת:

מי היו המעסיקים של התובעים? ומה היו זכויותיהם של התובעים.

האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין המעסיקה לבעל המניות ולחייבו אישית בחובות החברה כלפי התובעים?

הכרעה:

קביעת זהות המעסיק  – מעסיקים במשותף  

לצורך קביעת זהות המעסיק במקרה דנן יש לבחון אם קיימת התקשרות אותנטית בין הנתבעות עצמן ובינן לבין התובעים ואם התקשרות זו אינה פוגעת בזכויות התובעים. על פי ההלכה יש לתת תוקף להעסקה אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציות או של כוח אדם אלא אם מדובר בהסדר פיקטיבי שמטרתו להתחמק ממחויבות המעסיק.

במספר פסקי דין הוטלה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי כלפי העובד כמעסיקים במשותף, לצורך תשלום זכויות העובד, בנימוק שעל המשתמש מוטלת האחריות להבטיח שהצד השלישי מכבד את חוקי העבודה (לרבות תשלום שכר העובד ויתר זכויות המגן).

על פי העדויות והראיות העובדים הועסקו בחברת גרוסמן, נתבעת 3, והדבר אף לא הוכחש על ידה.

הוכח כי חברת הייטס וחברת שפרינגמן היו גורם דומיננטי בהעסקת התובעים. הפיקוח על עבודת התובעים נעשה על ידם. כמו כן הם ידעו שהתובעים לא קיבלו את שכרם אולם לא עשו דבר בעניין. בנסיבות אלה, בהתאם למדיניות המשפטית הראויה יש להטיל על חברות אלה את האחריות לתשלום שכרם של התובעים וזכויותיהם הקוגנטיות בגין עבודתם.

באשר לחברת אשטרום, נקבע כי אין להטיל עליה את האחריות לתשלום זכויותיהם נוכח תקופת העבודה הקצרה ונוכח ניסיונה להגביל ההתקשרות עם קבלני משנה באמצעות הוספת סעיף לחוזה האוסר התקשרות עם קבלני משנה ללא קבלת אישור, וכמו כן הוכח כי התובעים לא פנו אליה לקבלת זכויותיהם כך שלא יכלה לדעת כי לא קיבלו אותן ולא יכלה לסייע להם

כללו של דבר נקבע כי החברות גרוסמן, שפרינגמן והייטס היו מעסיקותיהן של התובעים במשותף.

לאחר קביעת זכויותיהם הכספיות של התובעים עבר בית הדין לדון בשאלת הרמת המסך.

הרמת מסך  – אחריות הנתבע 4 (מר גרוסמן) באופן אישי לחובות חברת גרוסמן כלפי התובעים

הרמת מסך היא כלי משפטי המאפשר לייחס את הזכויות והחובות של חברה בערבון מוגבל לבעליה.

הכלל הוא כי בית הדין לא ירים את מסך ההתאגדות דרך קבע בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שכן נפסק כי "עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית… ועל פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות".

בדיני עבודה לאור האופי המיוחד של יחסי העבודה יש מקום במקרים מסוימים להרים את מסך ההתאגדות.

הרמת מסך תיעשה במקרים שבהם הוכח שנעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי להונות אדם, לקפח נושה או לחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע חובותיו. נוסף על כך, קיימת דרישת מודעות מסוימת מצד בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כמו כן, בשיקולי ביה"ד אם להרים את מסך ההתאגדות נבחנת גם יכולת החברה לפרוע את חובותיה.

הוכרע כי יש להרים את מסך ההתאגדות וליחס לגרוסמן (נתבע 4) את חובות חברת גרוסמן (נתבעת 3) כלפי התובעים מאחר והעסיק את התובעים עת שהחברה נקלעה לקשיים ואי תשלום שכרם וזכויותיהם מהווה התנהלות חסרת תום לב של מר גרוסמן, משמע, שימוש לרעה באישיות המשפטית של חב' גרוסמן ובכך הונאה של העובדים הנ"ל.

על-כן נקבע כי מר גרוסמן ישלם לתובעים באופן אישי את כלל הסכומים שנקבעו ע"י בית הדין.